הרגל הוא כמו ערימה של נייר.
פעולת ההרגל = פיסת נייר.
הרגל שהתקבע במקומו הפך לערימה של נייר.
אם רוצים לקבע הרגל חדש, צריך לבצע את הפעולה – וכך נוספת לה פיסת נייר על גבי הערימה.
אבל בשלב הזה שום דבר לא מחזיק את הנייר במקומו. אפילו הרוח הקלה ביותר עשויה להעיף את הנייר בקלות. או שמישהו יכול לקרוע אותו בקלות.
בשלב הזה ההרגל עוד לא התקבע במקומו.
צריך לעשות את פעולת ההרגל על בסיס קבוע, כל פעם מחדש, כדי להוסיף עוד פיסות נייר אחת על גבי השניה.
צריך לעשות זאת בהתמדה.
זה יכול לעייף, כי בין ביצוע פעולת ההרגל לבין השמה של פיסת הנייר ישנו החלק שבו אנו משחררים את הערימה ללא השגחה, מה שאומר שחלק מהניירות יכולות להתעופף מעצמם – אין לנו שליטה על זה. תמיד יש הסחות דעת או הרגלים ישנים יכולים לתפוס את תשומת הלב שלנו, ובכך אנחנו עשויים לשכוח או לא לבצע את הפעולה – וערימת הנייר עומדת בסכנה.
צריך להבין את העיקרון הזה – הערימה לא בשליטתנו.
ביום אחד יש רוח וביום אחר אין.
האדם שמבין את העיקרון הזה לגמרי, לא יתרגש כאשר יראה שפיסות נייר שעמל עליהן התעופפו להן. במקום להתרגש, הוא פשוט יניח שם שוב, ברוגע מוחלט, פיסות נייר חדשות.
בסופו של דבר תהיה לו ערימה גדולה שמקובעת במקומה וגדלה לאורך הזמן.
יהיה לו הרגל.
באותה מידה, הרגל שכבר התקבע במקומו, הוא פשוט ערימה ענקית של נייר – סך הפעולות שעשינו יום־יום.
אם אנחנו רוצים להיפטר מהרגל, אנחנו לא יכולים פשוט להעיף את הערימה ממקומה בנשיפה אחת. אפילו אם ננסה בכל הכוח בשתי הידיים, לא היינו יכולים לקרוע את כל הפיסות כשהן יחדיו.
הדרך היחידה להיפטר מהרגל היא לקחת פיסת נייר, אחת אחת, ולהוציא אותה ממקומה.
אבל פעולה כזו עשויה להיות מלווה במלחמה עצמית – הרי אנחנו מצד אחד רוצים להוריד משם פיסת נייר, אבל באותה מידה, כבר רגילים להניח שם נייר בכל יום ויום.
הדרך היחידה להיפטר מהרגל שכבר התקבע במקומו הוא:
1. להיות מודע להרגל הקיים, שבו האדם מניח שם פיסת נייר באופן אוטומטי. עצם המודעות עצמה עשויה לפתור את זה (כמו להיות מודע לכך שאתה מצחצח שיניים, אוכל, או נוסע ברכב).
2. להתמקד לא בערימה כולה – אלא להיפטר מפיסת נייר אחת בכל פעם, בהתמדה.
בסופו של דבר הערימה תתרוקן.
האדם יפטר מההרגל.
אנשים הם טיפוסים של הרגלים. למעשה 40% מפעולות היומיום של האדם הן הרגלים.
הרגל יכול להיות טוב או רע.
יש הרגלים שהאדם אימץ ביודעין, ויש הרגלים שאימץ שלא ביודעין.
לפעמים אדם לא יודע איזה הרגלים טובים יש לו ולפיכך לא משבח את עצמו מספיק.
לפעמים אדם לא יודע איזה הרגלים רעים יש לו ולפיכך לא יודע איזו ערימה לא משרתת אותו יותר.
לפני ביטול או הוספה של הרגל, השלב הראשון זה להיות מודע לכאן ולקיים – האדם צריך לשאול את עצמו בכנות, איזה הרגלים יש לי? האם הם טובים או רעים?
ההרגל לבדו נעשה בחוסר–בחירה. זה לא משנה אם זה הרגל טוב או רע.
עד שמוסיפים לפעולת ההרגל אלמנט נוסף: מודעות.
מודעות מאפשרת בחירה.
מודעות לגבי הפעולה יוצרת הזדמנות לבחור אם לבצע את הפעולה או שלא.
עצם ביצוע פעולת ההרגל בצורה מודעת, מחזירה את השליטה לאדם.
ולפיכך, מודעות יוצרת הזדמנות לשנות הרגל.
היה מודע להרגלים שלך.
זה כל כך נכון ומדהים!
תודה רבה יסכה!